<h1>האגור סימן אלף שס"ז</h1>
<h2>דף ה.</h2>
לא גזרו דין כתמים בקטנה שלא הגיע זמנה לראות. דהיינו שאין לה י"ב שנים. לא שנא אם היא בתולה או בעולה ואפי' סדינה מלוכלך בדם אינה חוששת. אפי' אם ראתה כבר שתי פעמים. אבל אחר שתראה ג' פעמים יש לה כתם. והרמב"ם כתב שאין לה כתם עד שתראה ד' פעמים. והרא"ש לא כתב כן.
<h2>דף יד.</h2>
בדקה בעד שאינו בדוק לה ולמחר מצאה עליו דם. כתב הרשב"א שהיא טהורה אפי' כגריס ועוד והוא משוך. ויש מי שהורה להחמיר בכגריס ועוד. וכ"כ הרא"ש ז"ל שדינו כשאר כתם לטמא בכגריס ועוד. וכתב הרשב"א יש מי שהורה מרבותי שאינו נקרא עד הבדוק אלא שבדקתו ולא הניחתו עד שבדקה בו שאני אומר כשהניחתו נכתם. ולא נראה לי אלא כל שבדקתו בין היא בין חברתה ולא נודע שנכתם בו כתם מצד אחר. ולא העבירו בשוק של טבחים. ולא בצד המתעסקים בכתמים ה"ז בחזקת בדוק ע"כ. טורים.
<h2>דף נו.</h2>
פעמים שתולה בעצמה כגון שלבשה חלוק בימי נדותה ולא בדקתו ולבשתו בימי טהרתה תולה אותה שמימי נדותה הוא. והרשב"א כתב אם נתכבס החלוק ולא בדקה אותו ולבשתו בימי טהרתה. אם נתכבס ע"י ישראלית ואינה בפנינו לשאול אותה אם בדקתו בשעת כבוס אין להקל ולומר מימי נדתה נשאר בו. לפי שחזקת בנות ישראל בודקות החלוקים והסדינים בשעת כבוס. טורים.
<h2>דף נט.</h2>
פסק גדול בדורו מהר"ר יעקב מולן ז"ל המוצא כתם יש להמתין שש עונות כמו רואה דדלמא השתא חזיא. ואפילו לא שמשה לא נהגינן לחלק משום סרך חברתה. ע"כ. נתעסקה בכגריס ונמצא בה כגריס ועוד או שני גריסין טמאה. אע"פ שאם נתלה בכגריס בעסק שנתעסקה לא ישאר בו כגריס ועוד שהוא שעור כתם. וכן אם נתעסקה בפחות מכגריס ונמצא עליה כגריס ועוד טמאה. וא"צ לומר בנתעסקה בכגריס ונמצא עליה שני גריסין ועוד. והרשב"א ז"ל טהר בנתעסקה בפחות מכגריס ונמצא עליה כגריס ועוד. והרמב"ן טהר בפחות מכגריס ונמצא עליה שני גריסין. והרא"ש כתב כסבר' ראשונה. כתב גדול בדורו מהר"ר יעקב מולן ז"ל שיעור כגריס כמו תשעה עדשים. וטעות סופר הוא במרדכי שכתב ט' שערות. אלא ט' עדשים על ט' עדשים שהם ל"ו שערות. ובספר שארי מהר' בן ציון פירשו הרמב"ם וסמ"ג דהוו ט' עדשים כשהן ג' עדשים על ג' עדשים. ובהלכות נגעים בסמ"ג. והעדשה מקום ארבע שערות שהן שתים אורך ושתים רוחב. נמצאו ל"ו שערות פי' כמו שהן קבועות בראש רחוקות זו מזו. ע"כ. כתב הרמב"ן שגם כתם הנמצא על בשרה אינו מטמא עד שיהא כגריס. ורבינו שמשון כתב כמו הרמב"ם שאפילו פחות מכעין חרדל טמאה. שכל הגוף בדוק הוא מדם מאכולת. הגהות מיימונית. י"א שעכשיו אין תולין כתם בשום דבר. שאין תולין אלא בדומה לו ואין אנו בקיאים במראה הדמים. ולא נהירא. וגדולה מזו כתב הרמב"ן שאינה צריכה להקיף הכתם לדבר שהיא תולה בו אלא תולה מן הסתם עד שתדע שזה שחור וזה אדום. טורים. כתב ריב"א שבזמן הזה אין תולין בחזירים. תוספות פרק הרואה כתם. נמצא כתם על העד שהיא בודקת בו אם הוא עגול טהורה עד כגריס ועוד. ואם הוא משוך אפי' כל שהוא טמא. וכן בסמ"ג וכן במרדכי.
<h2>דף סא:</h2>
כתם שנמצא על בגד צבוע פליגי בה. תנא קמא מטמא ור' יונתן מטהר. הרמב"ן פסק כתנא קמא. והרמב"ם פסק כר' יונתן. וכתב הרא"ש בכתמים שומעין להקל. כל דם שנמצא בגופה אין תולין להקל לומר אם עברה בשוק של טבחים או נתעסקה בכתמים. וי"א אפילו אם נמצא בגופה תולין להקל. והראשון עקר.
כתב הרשב"א יש מי שהורה שאין האשה חוששת משום כתם עד שתדע בבירור שהוא דם. וכיצד היא עושה תעביר עליו ז' סמנין אם עבר הרי זה דם. ואם עמד הרי זה צבע. ואינה חוששת לה ואין ראוי לסמוך על זה אלא חוששת לו מן הכתם. אבל אם עברה עליו ז' סמנין ולא עבר ודאי טהורה היא. שאין לך דם שאינו עובר ע"י ז' סמנין והוא שהעבירן כסדרן. וכתב הרמב"ן שאין לסמוך ע"י בדיקת ז' סמנין לומר שהוא צבע להתירה לבעלה. שלא הוזכרו בדיקת סמנין אלא לטהרות. אבל לבעלה אע"פ שלא עבר ע"י סמנין חיישינן שמא דם הוא ואסורה לבעלה. לה"ט.
